לדמותו של אורי ז"ל

אי-אפשר לסכם קורות חייו של אדם במספר שורות, וודאי לא את חייו של יקירנו אוֹרי ז"ל. מול תיאור דמותו ותוכנו, הופכות המלים לטפלות ולסרות משמעות. לכן אין כאן כוונה לתמצת את חייו ואופיו של אוֹרי, אלא לנסות לאייר קווים כלליים לאדם היקר לנו מכל.

כשנולד תינוק ראשון, ועוד בן בכור, טבעי הוא שיתמלא הבית שמחה. כשאוֹרי נולד, כל יום שעבר הגביר את עוצמת האור שהקרין על סביבתו, כבר כתינוק זכה למלוא הטיפוח והפינוק, דבר שנטע בו את היסוד לרגש המשפחתי העז, שרק הלך והתפתח עם השנים, ואת ההעדפה הברורה של הבית והמשפחה על פני כל דבר אחר. "הילד של אמא".

אוֹרי קיבל בכובד ראש את תפקיד האח הבכור, ועד יומו האחרון פעל במסירות ובדאגה רבה לטיפוח המשפחה. התנדב תמיד לעזור בכל לכל. הוא יצר קשרים נפלאים עם כל בני הטוב והקרוב ביותר. במשפחות רבות דמות כה דומיננטית אולי היתה מעוררת תרעומת סמויה, אך אצלנו, כולנו היינו שבויים בקסמו הרב. היכולת שלו להעניק לאנשים שאהב, היתה בלתי מוגבלת. היה מוכן לחצות הרים ולהבקיע אוקיינוסים (וזו לא פרפרזה) למען האנשים שאהב. מעולם לא חסך זמן, כסף, מאמצים - להיטיב עמנו. כשדובר בנתינה - היה תמיד הראשון לתת והאחרון לקחת.

בשנות לימודיו בישיבה התיכונית, זכינו, בעיקר אנו, בני המשפחה להיות עם אוֹרי. אוֹרי לא נהנה מהמולות חברתיות, ולא חיפש מוקדים חברתיים להתבלט בהם, הוא התרחק מההמוניות המאפיינת את בני הנוער. תחת זאת יצר סביבו חבורה מצומצמת של חברים קרובים שלהם שמר אמונים, שמר על תדמית שקטה ושלֵוה - ומעט מופנמת.

את שנות לימודיו התיכוניים סיים בישיבת "נוה שמואל" באפרת, בן המחזור הראשון היה אוֹרי. בשנתה הראשונה היתה הישיבה ביישוב אלעזר, דבר שדרש ממנו מגורים בפנימייה. אוֹרי כאת את הניתוק מהבית, התגעגע והתקשה להסתגל למרחק מן המשפחה. למרבה המזל הישיבה עברה לאפרת, ושוב ראינו אותו כמעט בכל הפסקה בבית. שנים אלו, פיתחו את שלבי התגברותו וגיבוש פנימיותו. הלימוד בישיבה חשף בפניו התמודדויות חדשות, חלקן טכניות, כמו: יום לימודים ארוך, שילוב עבודה וכו', ובחלקן רעיוניות, התמודדות מחשבתית, ביסוס אמונותיו ונטיותיו, ולבטים לגבי המשך דרכו.

שנת הי"ב בחייו עבורו היתה השנה היפה. אוֹרי כבר היה בקי באורחות הישיבה, והמבנה הלימודי מילא כראוי את הדרישות. בין השיעורים שאהב (אזרחות והיסטוריה) ובין השיעורים שפחות אהב (מתמטיקה), טווה את חלומו להיות טייס.

הטיִס היה מוטו. חדרו היה מלא לאורכו ולרוחבו בתמונות של מטוסים ומסוקים. בטאוני חיל-האוויר מצאו את מקומם על מדפיו ו-5 יחידות מבחינות הבגרות בחר לעשות בעבודת גמר על "התפתחות מטוסי הקרב".

אך חלום הטייס נגדע באיבו כשאוֹרי לא עבר את המבדק האחרון לפני הגיבוש. את החלום החליף בשייכות גאה ליחידה אחרת. שבועיים אחרי בחינת הבגרות האחרונה, התגייס אוֹרי והתנדב לצנחנים והפזמון: "התנדב לצנחנים יה ...", נשמע ברחבי הבית.

עולם הצבא הכניס את אוֹרי לפרק חדש וחשוב בחייו. מי חלם, שאוֹרי שלנו הרגיש, העדין, הבררן, והמקפיד על סדר וניקיון עד כדי אסטניסטיות - יהיה פעם חייל "משופשף", חובש השולט ברגשותיו, מ"כ קשוח ונערץ, מ"מ מצטיין, ושיאהב את הצבא?! אבל אוֹרי עשה זאת - ובגדול.

לא היה זה פשוט מההתחלה. כטירון, סבל אוֹרי מהניתוק מהבית, מהריחוק מחיי המשפחה ומהכניסה למסגרת הצבאית. ההתמודדות הפיסית ובעיקר הנפשית עם טירונות צנחנים, ה"ראש הצבאי" הקשה, ה"קדרים" ל"קבר השיח", השבתות הרצופות בבסיס - הביאו למשברים וקשיים. אך בסופו של תהליך ארוך וכואב זה, הודה אוֹרי בפה מלא שזה היה הכרחי לעיצובו כחייל ולהכשירו כמפקד בעתיד.

אנחנו, שצפינו בשינויים משבת לשבת כשהגיע ובידיו (תמיד!!) זר פרחים, ראינו מולנו את אוֹרי הופך לגבר. גבר מושך שיצר תשלובת אישית נדירה של עדינות, טוב לב, נדיבות ורגישות מלאה לזולת - עם תדמית קשוחה, חיספוס, ביטחון עצמי וקורט שחצנות מהול בהתייחסות צינית לחברה ולמוסכמותיה.

למרות הקשיים בטירונות הצליח אוֹרי לבלוט ביכולתו, נשלח לקורס חובשים, עבר קורס מ"כים, ושובץ לתפקיד הדרכה בבסיס הטירונים של הצנחנים. המטען אִתו ניגש אוֹרי להדריך ולעצב חיילים טריים הילך קסם על כל סביבתו. אפילו הטירונים נשבו בקסם זה - היכן עוד נשמע שטירונים אוהבים את המ"כ שלהם? ועוד שהוא הקשוח ביותר בפלוגה?! אך הדוגמה האישית ללא רבב, הדרישה המקסימלית מעצמו ומחייליו, הכבוד וההגינות שנהג בכל חייל, יצרו דמות מפקד נאצלת שניתן רק לרצות לחקותה. ההתמדה, ההשקעה והפגנת המקצועיות, הובילו את אוֹרי באופן טבעי לשלב הבא - קורס קצינים.

הניסיון שרכש כמ"כ הירידה לפרטים, וההתעסקות בחיי אדם גיבשה צדדים נוספים והעמיקה תכונות. היושר האישי והאמינות נהפכו לנכסי צאן וברזל, שאף מצאו את ביטויָם אצל אוֹרי בכנות חסרת פשרות, שלא יופתה בטקט, ונשארה כנה וישירה. אותה "דוגריות" לא עמדה לצדו של אוֹרי תמיד - ואף בקורס קצינים בבה"ד 1, לא התקבלה תמיד בברכה. אוֹרי התחיל את קורס הקצינים עם מעט היסוסים. הגעגועים לפלוגה - החזרה למעמד "חייל בקורס" - על כל המשתמע מכך, החשש מהשיבוץ העתידי - הותירו אותו למעמד "חייל בקורס" - על כל המשתמע מכך, החשש מהשיבוץ העתידי - הותירו אותו מתלבט - אם החליט נכון בכך שעזב את ההדרכה - תקופה שציין כאחת היפות בחייו.

אבל כמו בהרבה ממעשיו, גם כאן סימן לעצמו יעד - לעבור, ולחזור לצנחנים. ובינתיים עשה את המיטב והמירב לעצמו. בעצם, היתה זו גישת חייו, גישה מופלאה שטמנה בחובה את "יסוד ההסתדרות עם החיים". אוֹרי הצליח תמיד לראות את המציאות בבהירות, בפרופורציות הנכונות, הצליח תמיד להשתלב בה בלי יומרות לשנותה לטעמו. בחן את החיים בהיגיון פשוט ובריא, שאִפשר לו להתמודד עם מכשולים, ולעתים להסתגל אליהם. תמיד שאל אותי "איך את מצליחה להפוך דבר כל-כך פשוט לתסבוכת קשרים?" ואני תהיתי איך הוא מצליח להפוך את כל ה"פלונטרים" של החיים לחוטים חלקים וישרים, וטווה מהם את עתידו.

כששובץ בתום הקורס בבית-הספר לטיסה בחצרים - האכזבה היתה קשה. המרחק בין מ"מ מחלקת טירונים למד"כ בטייסת, היה המרחק בין השאיפה לתסכול. אוֹרי לא שקט ולא נח, הלך לראיונות, דיבר עם מפקדים, שאל והתלבט.

המגע הראשון עם חיל האוויר קומם אותו ("איך אני יכול לשבת בבסיס עם קולנוע, בריכה, ארבע מנות בארוחה, חדר וטלפון - כשהחיילים שלי [צנחנים] אוכלים מנת לוף?"). אך גם פה כושר ההסתגלות המופלא והאופטימיות הביאו אותו לעשות את המיטב, להתבלט ביחסו לתפקיד ולפיקודיו. אוֹרי העביר כמעט שלושה מחזורי טירונות חי"ר של פרחי טיס בהצלחה מרובה. לקראת סוף המחזור האחרון הודיעו לאוֹרי על "עלייה בתפקיד" - אחראי הדרכת חי"ר בטייסת. ביום בו הודיעו לו על הכוונה למנותו לתפקיד זה, נקטע הכול. אוֹרי נהרג בתאונת דרכים קשה בדרכו לבסיס להכנת תרגיל מסכם לחייליו.

אוֹרי אהב את החיים הסתדר אִתם והצליח ליצור איזון מושלם בין כל מרכיבי חייו. איזון שרחוק מלהיות פשרה, או בינוניות, אלא מהווה הרמוניה מופלאה של רגשות עזים שרק חלקם הקטן הוזכר פה:

טוב לב, סבלנות, סובלנות - עם חוסר ותרנות לעצמו ודרישת המירב מהסובבים.
עדינות, הבנה, רגישות - עם כנות חדה וביקורתיות.
לא מוחצן, מתרחק מראוותנות - עם ביטחון עצמי ואמונה ביכולתו.
חייכנות ואופטימיות - עם גישה ריאלית וצינית לחיים.

אנו יודעים שיש וירימו גבה ויאמרו - תשלובת בלתי אפשרית, על-אנושית, יטילו ספק (שמא זו אידיאליזציה של המת), אבל זו בדיוק הנקודה העיקרית: זוהי תשלובת על-אנושית, ולכן זהו היסוד הנאצל, והתבנית המלאכית של אוֹרי ז"ל, שאיננו.

חזרה