דברים שכתב ברק

דברים שכתב ברק לחבריו בסיום השמינית:

כשאדם עוזב מקום הוא מתגעגע אליו, לא רק אליו אלא לכל המצב שהיה בעבר, צריך להבין שכאשר אדם עובר מקום, עוזב חברה, הוא מתקדם, הוא עולה מדרגה.

העלייה החדשה היא קשה ולכן הוא מתגעגע למצבו הקודם, אבל לאט לאט אדם מתרגל למדרגתו החדשה, ואז יש אפשרות שהמדרגה הקודמת תעלם, כמו שבצמח הגרעין נרקב.

או שהמדרגה תישאר ועליה תהיה עוד מדרגה. יהי רצון שנעלה אנחנו וכל עם ישראל ביאת גואל.

להיות לוחם בגולני זו דרך שלא כולם בוחרים בה,
בחירה קשה שמגיעה מהלב וקשה מאוד להבין.

להיות לוחם בגולני זוחולצה מיוזעת יבלות ברגלים
לא לישון בלילות לטחון מטבחים
לשמור ולהסתער על ההרים בכל הכוח.

גם אם קשה והשביזות אותך תופסת,
דמעה על הלחי זולגת ואתה נזכר במשפחה,
בחברה ובחברים שלך בבית,
אתה לא נשבר וממשיך הלאה.

לתת עזרא לחבר בעת צרה,
לא לישון תמיד על המיטה,
לישון לפעמים על שיחים, סלעים ועצים.

לדעת שאתה שומר על המדינה בכל דרך שהיא,
כי אם לא אתה אז מי?
ולזכור תמיד להיות לוחם בגולני - זו זכות!

מלאכים

לזכר עוזי כהן, חייל של ברק שנפל בהר דב בתמוז תשס"ה

למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש,
יש להם קסדה.

הם לא לבנים, צחורים כשלג,
הם לבושים חאקי.

לא תראו כנפיים בוקעות מגבם,
המקום שם תפוס על ידי אפוד.

אין להם נבל בידיים,
ואם הם מנגנים אז זה בכלים שונים לגמרי.

למלאך של פעם היתה שליחות אחת,
היום, מלאך שמסיים משימה אחת מיד מוקפץ למשימה הבאה.

המלאכים ההם, מחולקים כיתות כיתות.
גם מלאכינו מחולקים לכיתות ולמחלקות, פלוגות וגדודים.

פעם, לילדים קראו בשמם של מלאכים: רפאל, גבריאל.
היום, למלאכים קוראים בשמות של ילדים: עוזי, גדי.

המלאכים של פעם היו יורדים מהשמיים לארץ.
המלאכים שלנו גדלים בארץ, ועולים בסערה השמימה.

חזרה